יוסף בנימין נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין חלקי

מבוא

התובע, יליד 5.11.47, נפגע בתאונה שאירעה ביום 5.7.02, ואשר הוכרה כתאונת עבודה. במהלך התאונה התמוטטו על התובע מסגרות ברזל, שהתובע עסק באותה עת בפירוקן, ופצעו אותו פציעה קשה.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה ובאשר לאחריותה של הנתבעת לתאונה ולתוצאותיה. לאור המחלוקות בין הצדדים, הוחלט על יד כב' השופט ר' יעקובי, אשר דן בתיק לפני מינויו לבית המשפט המחוזי, לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האחריות.

תמצית טענת התובע הינה שהאחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת, שכן, לטענתו, המסגרות היו בבעלותה, נמצאו במתחם השייך לה, והושענו על הקיר באופן רשלני על ידי הנתבעת או מי מטעמה. כן טען התובע שהעבודה בוצעה על פי דרישת הנתבעת והנחיותיה, תוך תאום עמה, ובנוכחות נציגה.

תמצית טענת הנתבעת הינה שהאחריות מונחת על כתפי הצדדים השלישיים, שהם התובע עצמו והחברה שבבעלותו ובניהולו (להלן- "חברת קיט ונופש"), שהינה גם המעבידה של התובע, שכן, הצדדים השלישיים היו אחראים להעברת המסגרות ממחסן הנתבעת לקיבוץ צובה, לשם הקמת סככות שישמשו את הקייטנות המתנהלות במקום בחודשי הקיץ.

לשם בירור המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בשאלת האחריות, העידו בפני חמישה עדים: התובע; מר אלכסנדר קרץ, מומחה מטעם התובע; מר ארי יודלה, מומחה מטעם הנתבעת; מר דני כהן, אשר שימש במועד התאונה כמנהל מחסן קייטנות של אגד ירושלים (לצד תפקידו כנהג); ומר ישראל קורנפיין, מנהל מחלקת תרבות ורווחה של הנתבעת.

עדות התובע

בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, פורט שחברת קיט ונופש עסקה בניהול בריכות שחייה, לרבות הקמת סככות לשימוש קייטנות. עוד פורט שבמשך שלוש שנים שכרה הנתבעת את שירותי הצדדים השלישיים לצורך תפעול קייטנות.

אשר לשנה שבה אירעה התאונה, על פי האמור בתצהיר, הוסכם בשיחה טלפונית שהתקיימה בין התובע לבין מנהל הקייטנות באגד, מר ישראל קורפיין, על ביצוע העבודה פעם נוספת. כפי שהתברר במהלך החקירה הנגדית, הייתה ההתקשרות במתכונת מצומצמת מההתקשרות בשנות העבר, לשם הקמת סככות וציוד בלבד.

פורט בתצהיר, שבמקביל לשיחה שנערכה עם מר קורפיין, הודיע לתובע עובד הנתבעת ששמו דני, שהציוד הועבר למחסן הנתבעת בתלפיות, ולפיכך הוטל על התובע לאספו מהמקום האמור. כן נטען בתצהיר, שרק לאחר התאונה הגיעו נציגי הנתבעת לביתו של התובע, והחתימו אותו על חוזה פורמאלי, לפיו תבצע חברת קיט ונופש עבודות הקמה, אחזקה, ופירוק של הסככות, לשם תפעול הקייטנה שערכה הנתבעת. נטען בתצהיר שהתאריך המצוין בהסכם מוקדם ליום החתימה על ההסכם, ומאוחר למועד התאונה.

אשר לנסיבות התאונה, על פי התיאור בתצהיר העדות הראשית, ביום האירוע, הגיע התובע בלווית פועל יומי למחסן הנתבעת בתלפיות, לאחר תיאום עם נציג הנתבעת, מר דני, על מנת לקחת את המסגרות ולהרכיבן בקיבוץ צובא. התובע פירט בתצהירו שבעבר נהג להחזיר את המסגרות בתום הקייטנה למחסני הנתבעת בעטרות, והיה מסדר אותן במתקן מיוחד שהיה מיועד לשם כך, אשר קובע לקיר, ובכך מנע נפילה של המסגרות הכבדות. לרוע המזל, כך נטען בתצהיר, העבירה הנתבעת את מחסניה מעטרות לתלפיות, והיא זו שהעבירה את המסגרות וסדרה אותן, באופן רשלני ומסוכן, מבלי להיעזר במתקן המיועד להחזקתן.

התובע פירט בתצהירו, שמדובר במסגרות גדולות, העשויות ברזל מגולוון, שהיקפן כ- 8X3 מטר, ומשקל כל אחת מהן כ- 100 ק"ג. במחסן היו כ- 20 מסגרות, אשר צלען הארוכה הונחה על רצפת הבטון, והן היו שעונות בצורה משופעת על הקיר, האחת על גבי השנייה. הצלע הארוכה הונחה במרחק של כחצי מטר מהקיר, ללא כל מסגרת או תושבת שתבטיח את יציבותן של המסגרות.

התובע טען שמיד בהגיעו למקום, נוכח לדעת שאין כל אפשרות גישה של המשאית אל המסגרות, כיון שבמקום הועמד אוטובוס שנשרף במהלך פיגוע שאירע במועד סמוך לתאונה. בשל כך הנחה התובע את הפועלים להעביר את המסגרות למרחק של כ- 5 מטר, על מנת לאפשר גישה נוחה למשאית נושאית מנוף לצורך העמסתן. לאחר שהועברו בדרך זו כ- 5 מסגרות, התמוטטו לפתע על התובע 15 המסגרות הנותרות, וגרמו לפציעתו.

התובע הוסיף וטען שאנשי הנתבעת לא העבירו לו כל הדרכת בטיחות עובר לאירוע, אף לא העבירו תדריך עובר לעבודות קודמות שביצע עבור הנתבעת. לא היה במקום שום שילוט אזהרה או הכוונה, אף לא קיומו של נוהל בטיחות כתוב לביצוע עבודות העמסה ופירוק בשטח המחסן.

ביום 7.9.08 הגיש התובע תצהיר נוסף, מטעם הצדדים השלישיים. בתצהירו ציין שההסכמה על ביצוע העבודה הייתה בשיחה שהתקיימה בינו לבין מר ישראל קורנפיין, והתייחסה להיקף העבודה, למועדי ביצועה, ולתשלום. הנושא הביטוחי כלל לא נדון ביניהם במהלך השיחה. התובע הצהיר שגם בשנים קודמות, לא דן עם מר קורנפיין על נושא הביטוח, אלא עשה זאת במישרין עם הלשכה המשפטית של הנתבעת. בשנת התאונה כלל לא נוצר קשר בינו לבין הלשכה המשפטית, והוא עצמו הניח שכיון שבניגוד לשנים קודמות מסתכמת עבודתו בהקמת הסככות בלבד, ידאגו בריכת צובא או הנתבעת לכל הפן הביטוחי.

החוזה, לטענתו של התובע, לא נשלח אליו לפני ביצוע העבודה, ואף לא נחתם על ידו בתאריך הנקוב בו, שכן באותה עת היה מאושפז בבית החולים ונתון להשפעת משככי כאבים. הוא לא זכר את המועד המדויק שבו חתם על החוזה, ואולם העריך שהיה זה לאחר ששוחרר מבית החולים והגיע לביתו.

במהלך החקירה הנגדית השיב התובע שבמהלך 20 השנים שקדמו לתאונה עסק בניהול בריכות שחיה ובשיפוצים. בשלוש השנים שקדמו לתאונה הועסק על ידי הנתבעת בפירוק, באחסון ובהקמה של הסככות עבור קייטנות. בכל השנים דובר באותן מסגרות בדיוק.

ביום האירוע הגיע למקום עם פועל מזדמן שאותו אסף באבו גוש, וכן נעזר בעובד ניקיון שהעמידה הנתבעת לרשותו.

כשהביט על המסגרות לא התייחס לשאלה האם הן קשורות, "אני עובד בזה כבר שנים ואני הייתי בטוח שזה בסדר" (עמ 13 לפרוטוקול הדיון מיום 23.2.09, שורות 20 עד 21).